"עלי להודות שחיי הם מצוקה וסבל.

זה לי כמעט שנתיים שחדלתי להופיע בחברה כי אין ביכולתי לומר לאנשים אני חרש". 

(ל. ו. בטהובן)

לשמיעה השפעה מכרעת על התפתחותו התקינה של האדם, זאת מהאספקטים של גורם ההזדהות, היציבות הרגשית, התפקוד הקוגניטיבי, ובשלב מאוחר יותר מהאספקט של השתלבות חברתית ותעסוקתית. 

התפתחותה של היציבות הרגשית תלויה בקבלת מידע שמיעתי על הנעשה בסביבתו של האדם, וביכולתו להשוות מחשבות ורגשות לאלו של האחרים.

השוואה זו מכוונת את רגשותיו של האדם ומקנה לו ביטחון ביחס לאחיזתו במציאות. 

המוסיקה עשויה לסייע בדרכים שונות כגון: 

א. ההתנסות בנגינה על כלי, יכולה לגרום להנאה ולהעניק הזדמנות להגיע לשליטה בכלי, וכן לפתח תהליכי היזון שמיעתי חוזר. כלומר היא יכולה לסייע לילדים להגיע להכרה והבנה שהצליל שהופק על ידם הוא אכן אותו צליל אליו התכוונו, אם ההפקה הייתה בהתאם לכוונה הראשונית. 

ב. ההתנסות בשירה עשויה לעזור לפתח את חוש המשקל והקצב ואת השימוש המבוקר בעוצמה, במשך הצליל ובגובה שלו, שהוא המעניק לקול את אופיו הייחודי. השימוש היעיל במכשירי שמיעה והעידוד לשיר ולנגן מגיל צעיר, יכול לעזור אפילו לילדים בעלי ירידה חמורה בשמיעה לפתח דפוסי משקל וקצב תקינים (או כמעט). דפוסים כאלה מעבירים כמות רבה של מידע הנחוץ להבנת משמעות דרך הביטוי. 

עשיית מוסיקה בכלל היא חוויה התחומה בזמן ובחלל, בעלת התחלה וסוף. גם בהפקת צליל אחד או שניים בלבד, יש התכוונות, ארגון ואינטגרציה. החוויה המוסיקלית היא חוויה שלמה הפונה אל כל החושים: חוש השמיעה מתאחד עם חוש הראיה ועם חוש המגע.

אצל כבדי שמיעה וחירשים רבים חוש המגע והראייה הינם דומיננטיים ביותר. חוש השמיעה ינוצל בהתאם ליכולתו השמיעתית של המטופל, ושרידי שמיעתו. 

החוויה המוסיקלית נחווית כחוויה אשר משפיעה על הטיפול, ומשאירה את חותמה על המטופל. חוויה זו מאפשרת לחקור את כל קשת הרגשות, להיות מודע להם ולהכיר אותם כחלק מהעצמי.

העיסוק במוסיקה (האזנה, נגינה, יצירה, שירה), מאפשר הבעה סימבולית, מגע עם יצירתיות, הגשמת פוטנציאל אישי, הבנה עצמית טובה יותר. הטיפול מאפשר פיתוח קשרים מלאים ומספקים לצורך שיפור איכות חיים.