שיטת הטיפול בסנוזלן החלה בהולנד בתחילת שנות ה-80. בהולנדית "סנופלן ", משמעותו לרחרח, "דוזלן "משמעותו לנמנם, השם סנוזלן ניתן לחדר שיש בו גירויים חזותיים תחושתיים ויש בו איזון בין פעילות לרגיעה.

בשנת 1993 יזם "בית איזי שפירא" את הבאת החדר לישראל והתאים את השיטה כגישה טיפולית.

חדר הסנוזלן הוקם במרכז החינוכי טיפולי ב- 2008 כשהמטרה הייתה לאפשר לילדים כבדי שמיעה וחירשים להיחשף לגירויים חושיים מותאמים ולאפשר וויסות חושי שיאזן ויצור רגיעה, מיקוד, ערנות ויכולת לתקשורת מיטבית בעקבות ההקשבה ליכולות הנוספות. 

החדר יוצר סביבה המאפשרת לילדים כבדי השמיעה והחירשים להכיר ברוגע חושים נוספים. 

הם יכולים לפתח כישורי תנועה, שפה, וקשרים בין אישיים מותאמים ליכולתם.

חדר הסנוזלן במרכז החינוכי מחולק לשניים:

• חדר חושך: החדר הנמצא בכניסה, נקרא גם "החדר השחור", החדר נועד להקל על התלמידים את המעבר מהסביבה החיצונית לחדר הלבן. 

המטופל נחשף בהדרגתיות לגירויים מבוקרים, כמו כן החדר משמש לגרייה רב חושית באמצעים שונים (מחזירי אור, 

פינות ישיבה , מפגש תחושתי עם בדים, תחושות ורטיקליות, האזנה ותחושה ומוסיקה ועוד).

• החדר הלבן: במהותו הינו סביבה לגרייה רב- חושית מבוקרת, המאפשר גרייה לכל מערכות החושים: מגע קל ועמוק, תחושה, רוח, תנועה, שמיעה וראייה. החדר מרופד כולו במזרונים, כך שניתן ליפול ולא להיפגע. 

דבר זה מאפשר תחושת ביטחון לילדים ופתיחות להתנסויות תנועתיות חדשות.

המטפל מהווה אלמנט מרכזי בחדר הסנוזלן, הוא מלווה, מבין, מקבל ומאפשר, הוא מוביל את התהליך הטיפולי בעוד המטופל קובע את הכיוון והקצב. 

יחד ,יוצאים המטפל והמטופל למסע התנסות וחיפוש בסביבת גירויים למציאת האיזון וכדי לאפשר רגיעה, מצב רוח טוב ופתיחות לגלות דברים חדשים, לעבד אותם ולהכילם.

בנוסף, החדר מעודד את הילדים  למשחקים מטאפוריים, יצירתיות, תקשורת ואיזון נפשי ופיזי. 

ההתנסות בחדר הסנוזלן המותאם לילדים ונוער כבדי שמיעה וחירשים הינה ראשונית וייחודית בארץ ובעולם.