לימודי האומנויות  ובכלל זה אומנות המחול, מהווים תחום מרכזי בפיתוח הלומד על פני כל הגילים וכל רמות התפקוד והצרכים. 

בחינוך למחול אין הפרדה בין הלומד לאמצעי הלמידה, שהוא גוף האדם.  

היצירה בתנועה מעודדת את הייחודיות של כל רוקד (נהרין, 2000). 

פיתוח הדמיון באמצעות חקירת הגוף ותנועתו, עוזר לרוקדים להביא לידי ביטוי חלקים משל עצמם (מתוך חינוך לאומנויות Eisner, 1997).

במרכז החינוכי טיפולי מחוז חיפה מתקיימות קבוצות מחול הפעילות על פני כל הגילאים בסגנונות שונים עפ"י גיל ואופי הקבוצה. 

המחול כמדיום שאיננו מילולי מאפשר לרקדנים ככלל ולחירשים בפרט להתבטא באופן שווה בין שווים, בשפה שונה, בשפת התנועה.

בחלק מהקבוצות משולבים מידי שנה תלמידים שומעים, שיתוף פעולה זה תורם רבות לכל השותפים ומאפשר הצצה לעולם האחר באמצעות שפת המחול.

החינוך למחול איננו רק חינוך להבעה, יצירתיות ובנית תוצר אמנותי, הוא חינוך לרכישת שפה, לטיפוח ערכי אסתטיקה, להערכת נכסי תרבות ולצריכת אמנות כאזרחים בוגרים ופעילים בקהילה, ובקצה המנעד פרפורמר, אמן יוצר.

להקת "בת-קול" פעילה במרכז החינוכי כבר 30 שנה , הלהקה מורכבת מרקדנים חירשים, כבדי שמיעה ולעיתים גם רקדנים שומעים. בעבר הופיעה  הלהקה בהצלחה רבה ברחבי הארץ ובחו"ל בפני בני נוער ובפני הקהילה, גם כיום אנו פועלים להמשכת מסורת זו.

בתום המופע אנו מקיימים דיון פתוח, בשיחה זו בין הקהל לרקדנים אנו נוגעים בנושאים חברתיים הקשורים בנו כלהקה וכחברה, כגון המאחד והשונה בחברה שלנו ושילוב השונה בקהילה.

 בדרך זו נפתח בפני הקהל צוהר, לעולם החירשים .